יזכור – יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה
עו"ד ששי מנחם, שותף במשרדנו, קצין הנדסה (רב סרן במילואים) משתף את סיפורם של סגן ערן-חי (חי) פרץ ז"ל ו-רב סרן ירמי כהן ז"ל:
"4.2.1997, יום שלישי, שעות הערב, הנני קצין צעיר בדרגת סגן משנה, מפקד מחלקה בגדוד 605 בהנדסה קרבית. באותה העת, פיקדתי על מוצב הבוסטר בצפון רמת הגולן, בה ביצעה המחלקה שלי פעילות מבצעית בגבול עם סוריה; זה היה עוד שבוע אינטנסיבי של פעילות מבצעית בלתי פוסקת, לילה אחר לילה, ובאותו ערב יום שלישי, התארגנו ליציאה לפעילות נוספת שתוכננה להימשך אל תוך הלילה. הטלפון שקיבלתי ממפקד הפלוגה שלי, שבישר לי כי "קרה אסון נורא, שני מסוקים שתוכננו להסיק חיילים אל תוך לבנון לפעילות מבצעית התנגשו, יש הרוגים רבים…" – קטע את השגרה.
בהיוודע שמות הנספים, התברר לי כי ביניהם מצויים ירמי כהן ז"ל וערן חי פרץ ז"ל, מפקד פלוגה ומפקד מחלקה בגדוד הטנקים 53. ירמי וערן לא היו חברים שלי, ואף לא הכרתי אותם היטב. אלא, שבאופן מצמרר ביליתי עמם את כל ימיהם האחרונים, 24 שעות ביממה, כאשר התארחתי בפלוגה שלהם עם המחלקה שלי, לצורך קיום תרגיל שת"פ (שיתוף פעולה) בין הנדסה לשיריון, בכל השבוע שקדם לאסון.
לא אשכח כיצד קיבלו אותי ואת חיילי בחום, כיצד התייחסו אלינו כחלק מהפלוגה. לא אשכח את החיוך של ירמי שהתגאה כל כך בתרגיל הפלוגה שתכנן, ובפלקטים שעליהם שורטטה תוכנית הקרב, תחת הכותרת "הכהן הגדול" – זהו שם התרגיל שבחר. התרגיל היה מוצלח, למדנו, התכוננו לקרב, תרגלנו שיתוף פעולה מבצעי ואנושי. אילו רק ידעו שזהו התרגיל האחרון שלהם…
ערן וירמי היו שני קצינים שפגשתי באמצע הדרך, מלח הארץ, צנועים, רעים. לא ממש הודיתי להם על האירוח החם, הכל אז היה נראה לי שגרתי ובטח שלא חד פעמי – יהי זכרם ברוך!"
עו"ד ששי מנחם, שותף במשרדנו, קצין הנדסה (רב סרן במילואים) משתף את סיפורם של סגן ערן-חי (חי) פרץ ז"ל ו-רב סרן ירמי כהן ז"ל:
"4.2.1997, יום שלישי, שעות הערב, הנני קצין צעיר בדרגת סגן משנה, מפקד מחלקה בגדוד 605 בהנדסה קרבית. באותה העת, פיקדתי על מוצב הבוסטר בצפון רמת הגולן, בה ביצעה המחלקה שלי פעילות מבצעית בגבול עם סוריה; זה היה עוד שבוע אינטנסיבי של פעילות מבצעית בלתי פוסקת, לילה אחר לילה, ובאותו ערב יום שלישי, התארגנו ליציאה לפעילות נוספת שתוכננה להימשך אל תוך הלילה. הטלפון שקיבלתי ממפקד הפלוגה שלי, שבישר לי כי "קרה אסון נורא, שני מסוקים שתוכננו להסיק חיילים אל תוך לבנון לפעילות מבצעית התנגשו, יש הרוגים רבים…" – קטע את השגרה.
בהיוודע שמות הנספים, התברר לי כי ביניהם מצויים ירמי כהן ז"ל וערן חי פרץ ז"ל, מפקד פלוגה ומפקד מחלקה בגדוד הטנקים 53. ירמי וערן לא היו חברים שלי, ואף לא הכרתי אותם היטב. אלא, שבאופן מצמרר ביליתי עמם את כל ימיהם האחרונים, 24 שעות ביממה, כאשר התארחתי בפלוגה שלהם עם המחלקה שלי, לצורך קיום תרגיל שת"פ (שיתוף פעולה) בין הנדסה לשיריון, בכל השבוע שקדם לאסון.
לא אשכח כיצד קיבלו אותי ואת חיילי בחום, כיצד התייחסו אלינו כחלק מהפלוגה. לא אשכח את החיוך של ירמי שהתגאה כל כך בתרגיל הפלוגה שתכנן, ובפלקטים שעליהם שורטטה תוכנית הקרב, תחת הכותרת "הכהן הגדול" – זהו שם התרגיל שבחר. התרגיל היה מוצלח, למדנו, התכוננו לקרב, תרגלנו שיתוף פעולה מבצעי ואנושי. אילו רק ידעו שזהו התרגיל האחרון שלהם…
ערן וירמי היו שני קצינים שפגשתי באמצע הדרך, מלח הארץ, צנועים, רעים. לא ממש הודיתי להם על האירוח החם, הכל אז היה נראה לי שגרתי ובטח שלא חד פעמי – יהי זכרם ברוך!"
